דו"ח מבקר המדינה - שיתפרסם בקרוב על "אסון הכרמל", בוער עדיין בעצמותיהם של המעורבים בפרשה: אצל המשפחות האבלות כמובן ובמיוחד אצל השרים אלי ישי ויובל שטייניץ.
למבקר אין סמכות אופרטיבית, לאמור: להורות או להמליץ לפטר שרים - וטוב שכך.
כוחו וסמכותו - מהבדיקה וההמלצות אשר עוברות לראש הממשלה, לכנסת ולציבור בעזרת התקשורת.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
יו"ר הכנסת רובי ריבלין הודיע, שהמבקר הבא יבחר בחודש מאי.
פירוש הדבר - שדו"ח הכרמל הוא כנראה הדו"ח הרציני האחרון של המבקר הנוכחי, השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס.
ממה שהתפרסם בתקשורת, אם כתוצאה מהדלפה, או הערכה אינטליגנטית של בדיקת העובדות, את האש העיקרית סופגים אלי ישי ויובל שטייניץ.
על פי "מקורות זרים" - יטיל המבקר על אלי ישי "אחריות מיוחדת" לאסון הכרמל, בהיותו ממונה על מערך הכבאות הארצית. ולא רק ממונה - אלא גם אחראי, להיערכות, הצטיידות, רפורמה, שדרוג - כל מה שצריך שמערך כבאות מודרני יוכל למלא את כל המשימות הקשות במסגרת פיקוד העורף. אסון הכרמל - הוכיח שמערך הכבאות והגופים האופרטיביים הנלווים כשלו, לצערנו.
אלי ישי טוען שהוא התריע, הוא כתב, ביקש תקציבים, אך האוצר לא שחרר כספים ולכן הרפורמות לא בוצעו.
יובל שטייניץ - כשר האוצר טוען מצידו שהוא היה מוכן לשחרר כספים, אם וכאשר יבוצעו בפועל הרפורמות ולא להזרים כסף, לבור ללא תחתית, הקרוי כבאות.
על פני הדברים - נראה ששני הצדדים, יש להם טענות טובות, וזה תפקידו של המבקר לבדוק, לברר ולהחליט, איזה גרסה צודקת ועל סמך זה להחליט על ההמלצות המתבקשות. שר האוצר כשומר הכסף הציבורי, חייב לבדוק שהתקציבים מיושמים בשטח ולא בכיסי הכבאים במקרה זה.
סמכויות המבקר
למבקר, על פי חוק מבקר המדינה - הסמכות לבדוק, לברר ולהמליץ, לאחר בדיקה לגבי כל הגופים הממשלתיים והגופים הציבוריים הכפופים למבקר המדינה.
אין למבקר סמכות לפטר, להדיח או להעביר אנשים מתפקידם, וטוב שכך.
הסמכות האופרטיבית - מצויה בידי השרים הממונים, והמלצות המבקר, הן בעלות משקל מעשי וציבורי רב.
כאשר המבקר מתייחס לשרים - ומטיל עליהם אחריות אישית, ישירה או מיוחדת - החלק האופרטיבי שייך לראש הממשלה כאחראי על, וכעומד בראש הפירמידה.
לדעת הקהל ולתקשורת - יש מעמד מיוחד והוא לדרוש פתרונות, תיקונים ושיבוץ שרים שמתאימים לתפקידם.
אבל צריך להיות מציאותי ומעשי - ראש ממשלה התלוי בקואליציה, לא יכול לפעול כדן יחיד, או מחליט יחיד, ולכן כושרו לתמרן בין מעשיות לפוליטיקה פנימית מכתיבה לרוב את מעשיו והחלטותיו, מכאן שספק אם שטייניץ יינזק או אלי ישי יודח - מקסימום ינזפו .
להוציא את מערך הכבאות ממשרד הפנים - אחד הלקחים, שאפשר כבר ללמוד מאסון הכרמל, שיש להוציא מיידית את מערך הכבאות, מהמועצות והרשויות המקומיות ולהעבירו לפיקוד העורף, כגוף ארצי, שיהיה חלק מפיקוד העורף וכפוף לשר הממונה על העורף ומשתלב במערכת הכללית.
הרפורמה במערך הכבאות - חייבת אף היא להיעשות מיידית ולהעמידה במצב תקין ופעיל תוך זמן קצר, תוך תוספת כוח אדם וציוד מודרני, לרבות מטוסים מתאימים.
השימוש בתקשורת
אחת הטענות הקשות כנגד המבקר, שהוא משתמש בתקשורת, מאוהב בתקשורת, מדליף, מרבה להתראיין, כדי לקדם עצמו.
להערכתי - המבקר רואה בתקשורת, כלי עזר ראשון במעלה, במסגרת מלחמתו בשחיתות, בעוולות ציבוריות, במנהל לא תקין, בהמלצות שיש לקדם ובפרוצדורות ישנות שיש לבטל ולתקן. הבאת הדברים לציבור, עוזרת לקידום הנושאים הדורשים תיקון ושינוי.
אי שימוש בתקשורת - היה מביא לכך שהדו"חות היו נעלמים במסדרונות הממשל וההמלצות והתיקונים, נרדמים ומצהיבים בין דפי הביקורת אי שם בארונות הברזל.
מיכה לינדנשטראוס, כמבקר המדינה - הצעיד את המשרד קדימה עד כדי הפיכתו לאורגן חיוני, משפיע ובעל מעמד בציבור ובממשלה.
הדו"חות המיידים, דו"חות הביניים, בזמן העשייה ונקיטת אמצעים על אתר - הם הם שהביאו את השינויים הנדרשים והם שהביאו לשינוי בשיטת העבודה של האורגנים הממשלתיים. ההתייחסות לדו"חות המבקר, בעזרת התקשורת, היתה
דו"ח השריפה בכרמל - יהיה כנראה הדו"ח המשמעותי האחרון, כך נקווה, של המבקר הנוכחי, שהעמיד את מוסד המבקר במקום הראוי לו במלחמתו בשחיתות השלטונית ובמסגרת שלטון החוק בכלל.
לסיכום:
הנושא המרכזי, לדעתי, בדו"ח וממצאיו, אינו מחול השדים, סביב אלי ישי ושטייניץ אלא יישום הממצאים של הדו"ח בשטח. הדחת האחראים בתפקידים ביצועיים בשטח, שהתרשלו, תקינה ומתחייבת. הטלת אחריות על השרים, אם וכאשר, גם היא במסגרת הממשל התקין. הטיפול בהם נתון בידי ראש הממשלה, הכנסת, התקשורת והציבור.
